פטנטים אולי אפשר לנסות להוציא על הפקת המרכיבים, בל גם אם פורמולת הבושם פטנטבילית, מה שבאמת לא נראה לי, חוש הריח של בני האדם מאוד גס ("אף אלקטרוני" מזהה רק שש מולקלות שמכסות את רוב טווח הריח האנושי ויותר), כך שתמיד אפשר יהיה לרקוח פורמולה מספיק שונה כדי לא להפר פטנט, אבל שתהיה מטאמרית.

מה שכן, אני חושב שכן אפשר לקבל הגנה מתוקף זכויות היוצרים. בחוק שתקף בארץ לא באמת מוגדרת "יצירה אמנותית", אבל לדעתי אפשר יהיה לשכנע שופט שגם תערובת ריחות יחודית יש בה מין היצירה. במיוחד אם יביאו פרופ' צרפתים לתולדות האמנות לדוכן העדים.

אלא שכל הדיון הזה עקר: אני חושב שקראתי פעם שבבשמים לא טורחים להגן על הריח עצמו, אלא על עיצוב הבקבוק והתווית, שהם מוגנים כסימני מסחר. אני יודע שזה המצב בעיצובי בגדים -- בגלל המהירות שבה הם מתיישנים, והקושי המשפטי להוכיח העתקה של ממש ולא רק השראה. לכן מעדיפים להגן על לוגו, ועל סמלים עיצוביים (צורת הכיס, למשל) כסימני מסחר. ממילא העיצוב יתיישן ויפסיקו לייצר אותו עד שזה יגיע לדיון בפני שופט.

והנקודה הכי חשובה, היא שחלק חשוב במכירות של בשמים ואופנה בכלל היא התדמית. שימי לב שהזיופים מיועדים לתת לאחרים את ההרגשה שבעליהם מחזיק בעצם בדבר האמיתי. בד"כ הרוכש יודע שזה מזוייף, ולא אכפת לו. אלא שבבשמים, לעומת תיקים של לואי ויטון, הרושם הוא בעיקר על הקונה: מעט יזהו את הבושם שהיא משתמשת בו כמותג, ולא סתם כ"ריח טוב/גרוע". כך שלא נדמה שיש באמת שוק לזיופי בשמים (למרות שבטח מזייפים בכל זאת).

מסתבר שזכרתי נכון את שקראתי, ולא סתם, אלא שגם יש שניים שהרוויחו מהנושא עוד צעד בדרך לקביעות, אפילו שלא נראה כאילו שהם כתבו משהו שלא היה ידוע קודם (יש שיטענו שרוב הפרסומים הם כאלו)